מחברים ערביים שלאחר הקוראן

במקורות הגיאוגראפיים הערביים לא נמצא חומר רב על טבע ארץ ישראל . יוצא מן הכלל הוא הגיאוגראף אלמולןדסי ( נולד בירושלים בשנת 985 לספה"נ , ( הכותב ברשימותיו על סוריה וארץ ישראל : ' ימת טבריה שורצת דגים . הדגים מרובים גם בימת חולה , בייחוד מצוי שם מין דג הנקרא בוני , בינית , 1 שהובא לכאן מוואסיט שבעיראק . כרמלה מרובים הפרעושים . ירושלים נקראת 'בריכת זהב המלאה . 'עקרבים על אשקלון הוא כותב : ' טוואי המשי של מקום זה יצאו לו . 'מוניטין קיסריה מפורסמת בחלב המריא שלה . ביריחו מרובים הנחשים והעקרבים , וגם הפרעושים . הנחשים הקרויים תריאקייה 2 ' האפעה , חיים בקרבת יריחו . בשרם הוא הסממן החשוב ביותר בתרופת התרינקי . הדבש הטוב ביותר מוצאו מסביבת ירושלים , מקום שם הדבורים אוספות את דבש הקורנית ; כמו כן מפורסם לשבח הדבש של גיבל עאמילה . הערות אלו מכילות , על אף קיצורן , ידיעות חשובות לאיךערוך . אצל רוב הגי אוגראפים וההיסטוריונים הערבים אנו מוצאים בדרך כלל סיפורי בדים , מעין הסיפור הבא , הלקוח מתוך ספרו של בהאאלדין על תולדות חייו של צלאח אלדין 1193—1137 ) לספה"נ : ( 'בעת המצור על עכו הביא מלך צרפת מין ב...  To the book