במאה השנייה לפני סה"נ זרחה שמשו של בולוס דימוקריטוס ממנךס שבמצרים התחתונה . הוא היה , כפי הנראה , הפותח בסוג ספרותי מיוחד , אשר עקבותיו נשתמרו בספרי הטבע במשך אלף שנה ומעלה . בהשפעת בית המדרש האקלקטי של הניאו פיתאגוריים נפוץ בספרות בליל מוזר של ספרי רפואה , תולדות הטבע וספרי כשפים יווניים , פרסיים , אשוריים בבליים , מצריים , עבריים וסוריים . ספרים אלה הושתתו על האמונה בקיום כוחות סימפאתיים ואנטיפאתיים בקרב בעלי חיים , בצמחים ובאבנים , וכן על השימוש המעשי שהאדם יכול להשתמש בכוחות אלה ברפואה ובמעשי כשפים . וילמא ף מצביע על קשרים אמיצים שהיו קיימים בין כת האיסיים ובין הניאופיתאגוריים , וכן הוא מציין שעוד בימים הקדומים ביותר היתה קיימת בארץ ישראל תערובת מיוחדת של מדע לצורכי כשפים . 2 אבל יש חוקרים הטוענים כי לא היה קיים איש בשם בולוס דימוקריטוס , אלא במסורת . אנו נוטים לדעתו של וילמאן , אף על פי שהחוקרים אחרים מניחים שאין הוא אישיות ממשית . 2 — 1928 , wdimann 1 השווה מלכים א ה , ט—יד ם & רו של בולוס דימוקריטוס-וקרוב לוודאי שרוב הציטאטות המובאות על ידי ' סופרים מאוחרים בשם דימוקריטום' מכו...
To the book