|
|
מכל הרעלים שיש בכוחם להשחית עדות , הארסי ביותר הוא גנבת הדעת . ושתי צורות היא יכולה ללבוש . הראשונה היא ההטעיה באשר למחבר ולתאריך : היינו זיוף במובן המשפטי של המילה . לא כל המכתבים החתומים בשמה של מארי אנטואנט אכן נכתבו בעצם ידיה ; מהם שזויפו במאה הי"ט . הנזר של סייטאפרנם ( Saitaphernes ) כביכול , שנמכר למוזאון לובר בתורת שכיית חן סקיתית יוונית מן המאה הרביעית לפני הספירה , גולף ב 1895 באודסה . הטעיה מסוג אחר היא הטעיה הנוגעת לתוכן עצמו . יוליוס קיסר סילף והשמיט במתכוון פרשיות רבות בקומנטרים שלו , שזכות היוצרים שלו עליהם איננה מוטלת בספק . הפסל המוצג בסן דני כפסלו של פיליפ הנועז הוא בלא ספק דמות המת של המלך הזה , כפי שעוצבה לאחר מותו ; אלא שהכול מצביע על כך שהפסל הסתפק בהעתקת דגם מקובל , שאין לו ולא כלום עם דיוקן . והנה שני ההיבטים הללו של הכזב מעלים בעיות נבדלות לחלוטין זו מזו , ונדרשים להן פתרונות נפרדים . רובם של הכתבים המוצגים בשם בדוי מכזבים לבטח גם בכל הנוגע לתוכנם . אם נתגלה בבדיקה שתעודה שהיא כביכול של קארל הגדול זויפה מאתיים או שלוש מאות שנים לאחר זמנו , רבים הסיכויים שבדו בה...
To the book |
|
|