|
|
לעולם לא יזיק לפתוח בהכאה על חטא . אנשים העושים את העבר עניין עיקרי לענות בו במחקריהם , מטבע הדברים ליטו חיבה יתרה להסבר האחרונות על פי הראשונות . הסבר מסוג זה השתרר לעתים על מחקרינו עד כדי היפנוזה . אליל זה של שבט ההיסטוריונים ניכר בשמו : הרי זה דיבוק המקורות . בתוך התפתחותה של המחשבה ההיסטורית זכתה אף רוח העוועים הזאת לרגעי חסד מיוחדים . נדמה לי שרנאן ( Renan ) הוא שכתב באחד הימים ( אני מצטט מן הזיכרון , ולכן חוששני שלא אדייק : ( 'מכל העניינים האנושיים , הראוי ביותר לעיון הוא תחום . 'המקורות ולפניו אמר סנט בב : ( Sainte-Beuve ) ' אני אורב לכל אתחלתא ורושם אותה לפני בסקרנות . 'רבה המחשבה הזאת הולמת בהחלט את זמנם , וכמוה גם המילה . 'מקורות' זמן קצר לאחר 'מקורות הנצרות' הופיעו גם אלה של צרפת בת זמננו . והכול בלי להזכיר אחרים שהלכו בדרכם . אבל המילה הזאת אינה מניחה את הדעת , משום שמובנה נוטה לכאן ולכאן . האם 'מקורות' הם התחלות פשוטן כמשמען ? נראה שכך המילה ברורה פחות או יותר . ובכל זאת יש לסייג זאת ולומר שמבחינת רוב ההוויות ההיסטוריות , עצם המושג 'נקודת מוצא' נשאר חמקמק להפליא . אין ספק ...
To the book |
|
|