אחת הפנים הרווחות של דמות האם בשואה , בשיח הציבורי הישראלי , היתה האם לעתיד , שהיתה בה אמהיות אף שילדה טרם נולד . סיפוריהן של נשים הרות היו הרבה פעמים סמל למצוקת העם היהודי בשואה . בעיתונים הופיעו סיפורים על נשים שהתעקשו להמשיך את ההריון על אף הסכנות . ב 1953 סיפר / 7 ד 7 ת על אשה בשואה שהחניקה את זעקות כאבי הלידה . הוולד היה קטן וחלש . היא קראה לו ישראל . היחס לגורל העובר המחיש את מציאות החיים שכפה הכיבוש הגרמני , והאיסור ללדת - את גורל העם . הריון בחודשים מתקדמים סיכן את האשה . לפי הוראות הגרמנים נשים שלא הפסיקו את ההריון נרצחו , תנאי החיים בגטו לא איפשרו תזונה ראויה ולידה היתה עלולה להחליש אותה מאוד . הישרדות עם תינוק , מוגבל וחסר אונים שדורש טיפול אינטנסיבי ועלול בבכיו להסגיר את מקום המחבוא , היתה כמעט בלתי אפשרית . ניסיונות להצילו היו עלולים להיות כרוכים בפרידה ממנו . סיפורי הנשים ההרות שימשו המחשה נוספת למידת אכזריותם של הגרמנים , שדיכאו את האינסטינקט האמהי , וגרמו לציפייה של נשים שייוולד להן תינוק מת . בעדותו במשפט אייכמן סיפר אהרן פרץ י "קיבלנו אישור מהגרמנים שרק אלה שהן בחודש...
To the book