מרבית הסיפורים על האמהות בשואה שנשמעו והושמעו אז בארץ התרכזו בפרידה מהילדים . כשמסרו אותם למשפחה נוצרית או למנזר , כשהועלו לרכבת או למשאית , כשנרצחו לעיניהן - נורו , נחנקו , נקרעו לגזרים , הושלכו לשלג , נזרקו לאש , הוטחו בכותל - וכאשר הוכנסו איתם לתא הגז . היה זה ביטוי לתפישה החברתית הבסיסית על הקשר ביניהם , שניתוקו הוערך בהתאכזרות ראשונה במעלה . מידע כמעט לא נמסר . לא גיל , לא משלח יד , ולא מקום מגורים . לפעמים לא היה ברור כמה ילדים היו להן בדיוק . לרוב הוצגו בשמות פרטיים . שמות מלאים הופיעו בדרך כלל כשדווח על איחוד משפחה בארץ , כשאם וילדה , בדרך כלל בת , מצאו זו את זו . סביר להניח שהפרטים חסרו מפני שלא היתה די אינפורמציה . בסופו של דבר דווקא הפנים והשמות שחסרו תרמו . 21 לוי שאליט , "גג מחבוא , "בטוח חרות , , 7 . 3 . 1952 עמי . 3 . 22 אהרן פרץ , במחנות לא בכו , תל אביב : מסדה , , 1960 עמ' 34 ; 35 אהרן פרץ , היועץ המשפטי נגד אדולף אייכמן : עדויות א , ירושלים : מרכז ההסברה במשרד ראש הממשלה , התשכ"ג ( להלן : משפט א"במן . עדויות , { עמ' . 376 . 23 מ' גפן , ח' גרוסמן , ש' חולבסקי ואחרים ...
To the book