הקדמה

1 יש הר ועל ההר עומד אבן ומן האבן יוצא מע ; ן , [ כל דבר יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב ... וזה ההר עם האבן [ המעין הנ"ל עומד בקצה אווד של העילם , וזה הלב של העולם עומד גנקצה אחר של העולם , וזה הלב הנ"ל עומד כנגד המעין הנ"ל וכוסף ומשתוקק י תמיד מאד מאד לבוא אל אותו המץין . בהשתוקקות גדול מאד מאד . ן'מעשה משבעת הקבצנים !' החיים רצופי געגועים . אדם מתגעגע לאהובתו , ילד מתגעגע לאמו , זקן מתגעגע לימי נעוריו . הגעגוע הנו מאפיין אנושי בסיסי כל כך . יש שיאמרו , שאדם שאינו מתגעגע פירושו של דבר שהפסיק לחיות . אך מאידך גיסא , אדם המתגעגע בלא הרף עשוי לכלות את ימיו בציפייה לדבר שאינו קיים ולא לחוות את העולם שכבר ישנו . מתי הגעגוע הוא ביטוי לתעצומות החיים ומתי הנו תחליף חיוור להם ? מתי אדם מבכה על מר גורלו ללא הועיל ומהי דווקא הבכייה היא המטהרת ומזככת את נפשו ? ובכלל , האם צריך האדם להתגעגע לחיים שאינם שלו ? שמא עליו לגלות שהכול כבר טמון בנפשו ? שאלות אלו העסיקו עד מאוד את 'איש הגעגועים' של המסורת היהודית , ר' נחמן מברסלב , לו מוקדשת אסופה זו . הגותו של ר' נחמן רצופת געגועים , כיסופים והשתוקקות...  To the book