|
|
עליזה עליון ישראלי ורות וידר מגן אוחילה לאל , אדולה פניו אשאלה ממנו מ ? גנה לשון אשר בקהל עם אשירה עזו אביעה רננות בעד מפעליו . לאדם מעךכי לב ומין מ ? נה לשון . ( מתוך תפילה לימים נוראים ) מהי תפילה ? אל מי מתפללים ? האם יש מענה ? ממי ? שאלות אלו עולות בי כשאני מקשיבה לרות שרה מתפללת . "לאדם מערכי לב" - האדם יודע מה נפשו רוצה - אבל מהו "מענה ? "לשון מה בין מערכי לב למענה לשון ? הלשון והפה מצד אחד והלב מצד שני הם גיבוריה סיפור הדברים כאן מתחיל בקולה של עליזה כעדה , כפי שהיתה בשבילי בחיינו ובעבורתנו המשותפת . עליזה היתה בשבילי ראי , חברה ועמיתה במובן העמוק ביותר . אי אפשר להפריד בין קול ומילה ; גם במילה הכתובה אנו שומעים קול . וכך , איכות בלתי נפרדת זו היתה נוכחת בעבודתנו . הקול והמילה - מרכבה למשמעות חיה . ( רות וירר מגן ) הראשיים של דרמה זו . הלשון והפה הם מן הסמלים החזקים של היצירה , רגע לפני ההולדה : הזכרי ( הלשון ) והנקבי ( הפה ומערת הפה ) בטרם נפרדו , המצויים בפוטנציאל יצירתי - שרק תבוא הרוח ותפיח בהם חיים .
To the book |
|
|