|
|
בימים שבהם הדורות צעדו בסך וסדר הירושה התנהל כדרך המסורת , נשים לא ירשו את בעליהן ובנות לא ירשו את אבותיהן . כאשר דרכי הירושה התנהלו כסדרן , בנות יכלו לקבל חלקת אדמה כמתנה מאבותיהן , אך לא לרשת אותם ( שופטים א , יב-טו ; איוב מב , לג-טו . ( אלא שמסלול החיים התקינים היה תמיד פריך ומועד לפורענות . מעת לעת השתבשו דרכי ההורשה המסורתיות ובת ירשה את אביה . פרשת בנות צלפחד שבספר במדבר עוסקת במקרה שכזה . פרשה זו חשובה במיוחד , היות שהיא מראה כיצד החברה הקדומה התמודדה עם מקרים שחרגו מתחום דרכי ההורשה המסורתיות . תה סיפור המעשה : מעשה באיש בשם צלפחד , שהיה מבין יוצאי מצרים . צלפחד היה כנראה נצר למשפחה מיוחסת משבט מנשה , ועל כן נמצא ראוי לזכות בנחלה בארץ כנען . אלא שלצלפחד לא נולדו בנים , כי אם חמש בנות , ומשהגיעה עת חלוקת הנחלות למשפחות שנכנסו לארץ כנען , הוא כבר לא היה בין החיים . מכיוון שבנות לא ירשו את אבותיהן , לא היה מי שיירש את הנחלה שאותה צלפחר היה מקבל , לו היה בחיים . בנותיו של צלפחד הבינו שהנוהג שלפיו בת אינה זכאית לרשת את אביה , יוצר מצב שאביהן נחשב לערירי , אף על פי שנולדו לו חמש בנות...
To the book |
|
|