פרק עשרים ושניים ירושה ומשאבי קיום

משפט הבכורה הנכסים העוברים בירושה מהורים לבניהם עשויים מחומרים מסוכנים ודליקים . הם נדמים לחומר נפץ הנדחס לתוך תרמיל , שתנועה לא זהירה אחת עלולה להצית את כוח ההרס שבהם ולהביא לידי מלחמת אחים . כך היום , כך היה מאז ומעולם . כל אחד מאיתנו יודע שבשלב מוקדם מהרצוי לו , מגיעה השעה שבה עליו להתחיל לעסוק בשאלה מה ייעשה ברכושו לאחר שייאסף אל תוככי הארץ שבין הצללים . הורים רבים בימינו מקדימים ומכינים צוואה , או מביעים את רצונם שרכושם יחולק באופן שווה בין ילדיהם . ככלות הכול , הדבר האחרון שאנחנו רוצים בו הוא שלמחרת הבאתנו אל הקבר , יפלשו ילדינו היקרים לביתנו ויתקנו אותו מכל חפציו כשמכינים שלופות בידיהם . מכיוון שרחשי הלב של הורים לבניהם , כמו כל רגש אחר , אינם תלויים בזמן , קיימת אצלנו תחושה טבעית שגם אבותינו הקדומים חילקו בין ילדיהם את רכושם באופן שווה , שהרי לכידות המשפחה היתה חשובה לעצם שרידותם . ברם , בתקופת התנ"ך חלוקה שוויונית של נכסי המשפחה בין כמה יורשים היתה בלתי אפשרית ולכן לא התקיימה . את נכסי המשפחה ירש בן אחד בלבד , לרוב הבן הבכור , ואחיו יצאו לחייהם בידיים ריקות . הקושי בקביעה זו ה...  To the book