פרק עשרים ואחד מרד אבשלום

( שמואל ב' טו-יח ) ספר שמואל מספר שמיד לאחר שאבשלום הוציא את אמנון להורג , הוא נמלט אל ממלכת גשור שהיתה ארץ הולדתה של אמו . בגשור מצא מחסה בבית סבו , המלך תלמי בן עמיחור , ואצלו שהה במשך שלוש השנים הבאות ( יג , לז-לח . ( הקורא בן ימינו מפרש לרוב את הימלטותו כפחד מפני תוצאות מעשיו , אלא שאבשלום נהג כהלכה . הוא היה הקרוב ביותר לתמר , ולכן עליו היתה מוטלת החובה להוציא להורג את האיש שאנס אותה וחילל את כבודו ואת כבוד משפחתו . יתרה מכך , דוד , שלא היה מסוגל לשפוט את אמנון , ידע שפרשת האונס לא תסתיים עד שזה יוצא להורג , התיר בסופו של דבר את דמו בידי אבשלום - וראיה לכך היא העובדה שהוא לא רדף אחריו ולא ביקש להענישו בדרך כלשהי . והנה , במקום שאבשלום יחזור לירושלים כמנצח ויתחיל להתכונן לימות המלוכה המצפים לו , הוא נמלט צפונה אל סבו שבממלכת גשור . מדוע ? כותבי התנ"ך לא גילו לקוראיהם מה היו מעשיו של אבשלום במשך שלוש השנים שבהן מצא כביכול מקלט בבית סבו מלך גשור . כדרכם , הם מסרו את השורה האחרונה והמסכמת של מעשה , שממנה ניתן לשחזר מה היו המהלכים שהובילו לתוצאה שאותה , כאמור , השאירו בידינו . ספר שמוא...  To the book