פרק שלושה־עשר יהודה ותמר

( בראשית לח ) ככל סיפורי הנשים בתנ"ך , גם הפרשה שלפנינו מספרת על אודות אישה שנלחמה על חייה ועל מקומה במשפחתה ובחברה . אך שלא כבפרשות הקודמות שהבאנו , תמר לא היתה עקרה . היא לא נאבקה באשתו האחרת של בעלה , ואיש לא לעג לה . סיפורה של תמר הוא סיפור על נערה שהתאלמנה זמן קצר לאחר נישואיה , לפני שהספיקה להרות לבעלה , וכנראה אפילו לפני שהספיקה לשכב עמו בפעם הראשונה . אלמנותה של תמר מעלה בעיה עקרונית , מורכבת ורחבה בהרבה מן המקרה הפרטי שלה : מה היה דינה של נערה שהתאלמנה לפני שנולדו לה ילדים ולפני שביססה את מעמדה בבית בעלה ? מה היה מצבה החברתי והמשפחתי ? על פי הנורמות המקובלות בימינו אנו מניחים שהאלמנה היתה חופשית להינשא בשנית , ואולם תשובה זו איננה נכונה . יש לזכור שמוהר הנישואים ששילם אבי החתן ( או החתן עצמו ) לאבי הנערה הפך אותה לקניין מוחלט של בעלה . בתוליה , מיניותה , ילדיה וכל חייה השתייכו לו . הדיבר "לא תחמו בית 'cr לא תחמו אשת רעך וע ? דו ואמתו ושורו וחמת וכל אשר לרעך" ( שמות כ , יד , ( קובע בפירוש שהאישה , כמו הבית , החמור , השור והאמה ( השפחה , ( היא נכס בידי בעלה . סיפורה של תמר , ו...  To the book