|
|
שרה לא מילאה את חובתה כלפי אברהם . היא לא ילדה לו ילדים ולא חיזקה את בית האב שבראשו עמד . מסיבה שלא ידעה מהי אלוהים העניש אותה . הוא עצר את רחמה והטביע אות קלון במצחה : עקרה . היה זה אות קלון שפצע את לבה בשנים הארוכות שבהן היטלטלה בדרכים , ובכל יום שבו התעוררה כדי לכלות את כוחה בעבודה מפרכת בעבור שק קמח ומעט שמן זית . חרפת עקרותה דבקה באישה החרישית ולא הרפתה ממנה לרגע . והנה חלפו כמעט ארבעת אלפים שנה והעלוקה עדיין מוסיפה למצוץ את דמה . שרה , העקרה המפורסמת ביותר בעולם המערבי , שתקה אז והיא שותקת גם היום . אולי רק לעת שינה , כאשר פרשה מחצלת קש על האדמה הקשה והצטנפה תחת שמיכה רכה של כוכבים , נפלטה משפתיה הסדוקות אנחת עלבון קורעת לב שאיש לא שמע . אולי דמעה אחת , זוהרת כאחד הכוכבים שמעליה , שטפה מפניה פס דקיק מאבק הדרכים . חלפו כל כך הרבה שנים ואנחנו , שנישלנו אותה מכל הניסיונות שבהם עמד אברהם , זוכרים בקנאות דווקא את עקרותה . אך אם אלוהים מצא לנכון להענישה , מדוע שאנחנו נחוש רגשות אשם כלפי הנוודה הקטנה ? שרה חייתה בעולם שקט וריק שהזדקק לילדים רבים כדי לשרוד . היא חייתה בעולם שבו הגברים הש...
To the book |
|
|