פרק שלישי: התקבלות המחזות וההצגות

מתחילת דרכו בתיאטרון היה סובול מחזאי מצליח ושנוי במחלוקת . ההצגות ברובן נהנו מקהל צופים רב , אך עוררו דעות מקוטבות בציבור ובקרב מבקרי התיאטרון . היו ששיבחו את ההצגות על עיסוקן כנושאים בוערים של החברה הישראלית . קריזה לדוגמה תוארה כהצגה תיעודית שהעזה להעלות על הבמה את "ישראל השנייה" ולשרטט דיוקן של חברה שלמה . אחרים סברו שהמחזות הם כמה להסתה , מעצבים תמונה מזויפת ומשחירה של המציאות הישראלית , מפרקים מיתוסים ושוחטים פרות קדושות ( גור , . ( 1975 חברי כנסת וחברים דתיים במועצת העיר חיפה דרשו להוריד מן הבמה את סטאטוס קוו ואדיס , בטענה שהוא מסית נגד הדת היהודית . ליל העשרים הוא שהעניק לסובול את התואר של מחזאי החודר לשורשי קיומה של החכרה הישראלית , חוקר את זהותה ומאבחן את חולייה . ככר בעשור הראשון ליצירתו ראו בו מחזאי מחויב לחברה הישראלית המתמודד עם בעיות 3 השעה שלה . המצדדים והמסתייגים הצביעו על חולשות האופייניות למחזותיו : כתיבה עיתונאית מגמתית ופשטנית , עיצוב דמויות סטראוטיפי , רעיונות מהלכים ולא נפשות פועלות חיות " . שנות 80-ה קיבעו את מעמדו של סובול כמחזאי פוליטי הבוחן באמצעות הסוגה ההיסט...  To the book