ספר זה נולד משתי אמירות . יונתן , אישי , שמלווה אותי שנים רבות בהרצאותי , נוהג לומר לי בסופן : "את צריכה לכתוב אותן . "בספר שנים שמעתי אותו , ידעתי שהוא צודק וחיכיתי לנקודת משען של שלוות הנפש להרים ממנה את הכתיבה . איילה צרויה , תלמידתי לשעבר ולימים חברתי הטובה , העורכת בתבונה וברגישות את סדרת "יהדות כאן , "ועכשיו אמרה לי באחת משיחותינו על ספרים וכותביהם : "למה לא את . " ? ביום ששמעתי אותה ידעתי שהיא צודקת ושאף פעם לא אוכל לכתוב , אלא מתוך מהומת החיים וטלטלת הנפש . לשניהם , לא תמצאנה המלים להודות . יהא הספר הזה , עדות להערכתי ואהבתי אותם , את תמיכתם ואת נקודת המשען לדרכי בימי הכתיבה של ספר זה . אנשים רבים ליווני בתקופת הכתיבה כקוראים : צחי לב רן , רעי לי כבן , שהאיר את עיני מתוך רגישותו הספרותית . שני מאור , תלמידתי וחברתי , שלקחה כבר חלק מהחומרים לעבודתה עם יועצים חינוכיים . גדעון מגן מקיבוץ עין שמר , חבר לי כאח גדול , שקרא בעיניים , שלא הכירו סיפורים כאלו , מזווית קיומו . אתי רום , אחותי , שכבר קראה לאחד הסיפורים "ארגז כלים" לעבודתה כרופאת נשים . נילי בן ארי , שותפה לעבודתי החינוכית ...
To the book