עיקרון חמישי: תפיסת בית הספר כמערכת פתוחה

הכשרת המורים המסורתית מתמקדת בהוראה הכיתתית . על פי תפיסה זו הסטודנט להוראה לומד לתכנן שיעור בהתאם למטרות , לחומר שבחר ולשיטות ההוראה , ולבנות מערך שיעור שאמור להנחות את פעילותו . הכשרה כזו מכינה אפוא את המורה העתידי לתפקיד מצומצם , נקודתי , של הוראה כיתתית , ומחזקת את התפיסה של "ראש , "קטן של בורג במכונה . בהכשרה מסוג זה חסר ההיבט המערכתי הרחב יותר של בית הספר כמערכת המורכבת מתתמערכות הנמצאות באינטראקציה ומשפיעות זו על זו , או לחלופין כמארג רב-ממדי , שבו האינטראקציות המתקיימות בין המשתתפים הן רב-ממדיות . חסרה התפיסה של בית הספר כדימוי שעון האורלוגין , המורכב מגלגלי שיניים ( המייצגים תלמידים , מורים , הורים , מנהלים ( 'וכד המניעים זה את זה . אין אפוא פלא שהמורה הזוטר אינו מודע דיו , ולכן גם אינו רגיש לגורמים הרבים המתערבים , כמו לדוגמה , הבית או ההורים וההשפעה של הסביבה התרבותית על תפקודו של התלמיד . בכיתות גבוהות , שבהן מלמדים מורים שונים , לרוב אין המורה מודע לאינטראקציה של התלמיד עם עמיתיו , ולאפשרות שהתלמיד המפריע או המתקשה אצלו עשוי להתנהג בדרך שונה בשיעור של מורה אחר . לדעתי יש ל...  To the book