" מהוראה , "ללמידה זהו שמו של הפרק הפותח את הספר , המסמל גם את השינוי בתפיסה המסורתית של ההוראה , של הלמידה ושל תפקיד המורה . במקום למידה כתהליך של רכישת ידע או של קליטת ידע אובייקטיבי מבחוץ , הלמידה הופכת לתהליך סובייקטיבי של הבניית ידע , משמע למידה קונסטרוקטיביסטית . מכאן שהוראה אינה תהליך של העברת ידע . תפקיד המורה הוא לנהל או להפעיל כיתה של לומדים ולפתח את תהליכי הלמידה שלהם , כשהיעד הוא לומד אוטונומי . תפעול של כיתה המורכבת מלומדים שונים הוא משימה שעל המורה ללמוד לבצע . בכיתה של לומדים עצמאיים , אין למורה שליטה על הידע , ומבחינה זאת הוא שותף לתהליך הלמידה של תלמידיו . הדוגמאות הרבות בספר מצביעות על הקושי הגדול הטמון במעבר מתפיסת המורה כמי שאחראי על העברת הידע לתפיסת מורה המפתח את תלמידיו כלומדים המסוגלים להבנות ידע . נמצא שגם אצל אותם מורים המאמינים בהוראה קונסטרוקטיביסטית ואף מצהירים על אמונתם זו , למעשה נצפתה ברוב המקרים העברה של ידע בשיטת . "המשפך" כדי להביא לצמצום הפער בין התאוריות המוצהרות של המורים espoused ) ( theories לתאוריות הפעולה ( theories of use ) שלהם , יש לפתח את ה...
To the book