|
|
ר' יונתן אמר שיר השירים כתב [ שלמה המלך ] תחלה ואח"כ משלי ואח"כ קהלת ... כשאדם נער - אומר דברי זמר הגדיל - אומר משלות הזקין - אומר הבל הבלים ( שיר השירים רבה א י ) מי מדבר בקהלת - החכם המתקדם בנתיבי החקירה שלו ומגיע לשיאו דווקא באחרית ימיו ? הזקן המרגיש את החשכה יורדת עליו והוא אחוז פחד ומקונן על חייו , על מה שקלו ועל עצמו שהיה ואיננו עוד ? מורה דעת החש חמלה ואחריות להביא את תורת החיים שלו כמתנה , לא בלי עוקץ בתוכה , לקוראיו עד היום ? אמן האבסורד , שכותב על הבל להבל , אף על פי כן ולמרות הכול ? הזקנה שזורה בכל אלה , ההכרה בכך שהחיים חולפים , הלילה עובר , הבוקר עובר , הימים תכונתם שהם עוברים ונשרכים כצל . קהלת הזקן יושב בטל , בצל , מתבונן בצללי חייו ומשקיע את עתותיו בניסיונות לתופסם . אמנם הראייה של קהלת לא מוגבלת לזקנים , ונכונה כראיית "מצבו של , "האדם אולם הזקנה חשובה כאן , ומודגשת , כי בדעת שהוא מציע יש לזקנה חשיבות מכרעת - היא מגלמת את החד כיווניות של החיים , את הפרידה מהחיים , ועל כן ממנה נגזרת גם
To the book |
|
|