המ: פואטיקה ופה־אתיקה

יש מחיר לדיבור , על כן יש לתת בו מידות ומשקלות . המדבר והכותב חייבים לענות לשאלה , מי אני שאפצח ב"דבךי . "אני ההצגה העצמית של קהלת כחכם מכל אדם היא הנמקה אחת , אולם שאלות אחרות נשאלות : מה מניע את דיבורו , אל מי הוא מדבר , לשם מה , מתוך מה , מה התוקף של הדיבור ? אין לכך תשובות שניתן לנסח בנפרד מהדברים . התשובות נעוצות בקול עצמו , בקולו של קהלת , שגם אם אי אפשר לדמיין איך נשמע בפועל בהגייה העברית שלו , הוא נשמע גם היום . הקול נותן את התוקף , משכנע באמת הדיבור . זהו קול חזק , גם כשהוא לוחש , גם כשהוא אומר דברים בלבו . יתרה מזאת , בספר קהלת יש כמה וכמה פסוקים ופסקאות המעידים על כך שקהלת התעניין בדיבור ובכתיבה כמושא לעיון , ושזר בין פסוקי החיים גם פסוקים מטא פואטיים , כלומר כאלה הבוחנים בתוך הדיבור את עצם הדיבור . הדבר הראשון הפוגש את האוזן הוא הטון הקובעני - הוא קובע דברים , כמו שכתוב בפרק האחרון "כךךבנות וכמשמרות ; "נטועים אפילו השאלות שלו הן על גבול הרטוריקה , והתיאורים מדויקים ונחרצים . ליריקה לא מושכת אותו , לא תיאורי נוף ולא נוסטלגיה , לא אפוס של עלילות גבורה , לא דרמות משפחתיות ולא ...  To the book