פרק ה הנגאובר

התפרקות . פחות 24-מ שעות לארור הפגנת המיליון , 53 ימים לאחר תחילת המחאה , ניתקו הסטודנטים את מאהל רוטשילד ממכשירי ההחייאה ופירקו את האוהל שלהם . זה היה צפוי - אחרי הכל , רק תחינות ומגעים קדחתניים מנעו משמולי לעשות זאת לפני הפגנת המיליון - אך עדיין , המחאה נתפסה לא מוכנה לרוחות הקרות יותר של חודש ספטמבר . בשלב ההוא מאהל רוטשילד כבר היה במידה רבה עיירת רפאים , לכלוכית של אחרי הנשף . המעטים שנותרו בו היו מחוסרי הבית שלא היה להם לאן ללכת והפעילים האדוקים יותר , שהמשיכו לדבוק ברוטשילד כמאחז המחאה וסירבו לעזוב אותו לאנחות , אם מתור נוסטלגיה ואם מתור אמונה שהמאבק זקוק למרכז פיסי שממנו ייצאו פעילויות . שלטי הפגנות עזובים ושולחנות שפעילים ועמותות הותירו מאחוריהם , גזירי עיתונים , שרבוטים ומזכרות נוסטלגיות , דגלי ישראל מאובקים שמישהו גזר בהם דמעות וכרזות של התאחדות הסטודנטים שהתגלגלו ממקום למקום , הקיפו את הדיירים האחרונים - אוכלוסיות קשות במיוחד , שבשבילו רוטשילד נותר בית גם כשלא היה ראוי למגורים . אלה ישנו באוהלים שעליהם התנוססו עדיין מספרים מהוהים , שלטים מצחיקים על תספורות של טייקונים , או ס...  To the book