פתח דבר למהדורה המעודכנת

במאי 2000 השלימה ישראל את נסיגתה מלבנון . ממשלת לבנון ברכה על המוגמר ובישראל נשמו לרווחה . אולם חסן נצראללה "משחרר הדרום" לא הכיר בקו הגבול . פטרוניו באיראן הורו על המשך הג'יהאד נגד ישראל . סוריה נאותה לוותר על אדמות שבעא הנושקות להר דב ולהעבירם לריבונות לבנונית והכל על מנת להכשיר את המשך המאבק המזוין בישראל . באוקטובר 2000 חטפה חזבאללה שלושה חיילי צה"ל שנעו על ציר המערכת . חסן נצראללה המתין לתגובה הישראלית שלא אחרה לבוא אך עד מהרה הופתע מדלות עוצמתה . בראייתו , היתה התגובה הישראלית ללא כל יחס לאיומי הרהב ולאזהרות שהשמיעו מנהיגיה קודם לנסיגה ולאחריה . נצראללה התחזק באמונתו כי חברה זו בנויה מ"קורי עכביש" ומנהיגיה הלומים בהלם לבנון , המונע מהם להפעיל את מכונת המלחמה הישראלית מחשש להתבוסס בבוץ הלבנוני , נצראללה הקשיב בהשתאות לקולות בישראל , לפיהם "איפוק הוא עוצמה" ושיפשף את עיניו בפליאה למראה חיילים ישראליים נרגמים באבנים המושלכות מעבר לגדר והמוצאים מחסה בכלובים מיוחדים . בפרק זמן קצר נבנו על קו הגבול מוצבים צבאיים באמצעותם צפו לוחמי חזבאללה בעין חופשית על הנעשה מעבר לגבול . מקו המוצבים ו...  To the book