הרנסנס וההומניזם

המאה החמש-עשרה הביאה עמה את תחייתה של התפישה האנתרופרצנטרית העתיקה שהעמידה את האדם במרכז היקום וראתה את פיתוח רוח האדם כתכלית עליונה - רעיונות הנחשבים ליסודות מכוננים של ההשקפה ההומניסטית . עם ההתאוששות מן המשבר הכלכלי והדמוגרפי של המאה הארבע-עשרה החלה באירופה תקופת הרנסנס . אפשר שהחידוש המרכזי של הרנסנס היה ריבוי דרכים ואמיתות , שהחליפו את האמת הנוצרית האחת ששלטה כאלף שנות ימי הביניים . ההומניזם הרנסנסי הביא לתחייתן של תרבות יוון ורומי , חידש את הקשר הישיר שבין האדם לטבע , ונתן לגיטימציה להרפתקנות של רוח האדם - כמדע , באמנות ובתגליות גיאוגרפיות . אשר לתפישת הקשרים שבין האדם , הטבע והאלוהים , הם התגלמו באמנות הפלסטית , בספרות , בשירה ובפילוסופיית הטבע בראיית האלוהות בדמות ארכיטקט יוצר ואת המקרוקוסמוס בדמות מכונה . רמת המורכבות והארגון של היקום גבוהה , כמובן , לאין ערוך מזו של מכונה מעשה ידי אדם , אך עקרונית הוא נמשל למכונה שכל חלק בה בנוי ומאורגן לביצוע פעולה המפעילה בשרשרת סיבתית את כל שאר החלקים כדי שהמכונה כולה תגשים את התכלית שלשמה נבנתה . תפקידו של חוקר הטבע לגלות כיצד חלקי המכונה...  To the book