בראשית ימי הביניים רווחה תפישה מורכבת של אלוהות . בהשפעת האסכולות הפילוסופיות של התקופה האמינו רבים בקיומו של אל עליון אחד שהוא מקור החיים וסדרי היקום , ואילו האלים המסורתיים נתפשו כהתגלמות היבטים שונים של אותו אל עליון . גם היהדות , על אף התנגדותה לפגאניות , נהנתה מן הסובלנות הרומית , שגשגה והשפיעה על התפתחות המונותיאיזם . הנצרות , לעומתה , היתה דת חדשה בעלת מסר חד-משמעי , ולפיו מצויה בידיה האמת האחת והיחידה - האמת של המשיח הצלוב - והיא נועדה להחליף כל אמת אחרת . הממסד של הכנסייה הנוצרית ניצל את התפוררות הקיסרות הרומית ואת העדרו של שלטון ריכוזי והציע למאמיניו לחסות בצלה של מטרייה אמונית מאוחדת . הכנסייה נתנה פשר ומשמעות לחיים הקשים שהיו מנת חלקם של רוב בני האדם כאותם ימים והציעה היבט של נחמה במסגרת הגאולה העתידית . לא נעשו ניסיונות לשכנע את המאמינים לרכוש השכלה ולהאמין בשכל : [ ... ]" אין כל צורך להזדעק אם המאמין הנוצרי יהיה בור באשר לכוחם ומספרם של היסודות [ ... ] די לו לנוצרי שיאמין כי הסיבה היחידה של כל הדברים הנבראים [ ... ] היא טובו של הבורא" . 31 ) ק . ( Lindberg , 1986 , הכנסיי...
To the book