אחרית דבר

בעשרים השנים הראשונות לאחר מותה של גולדה מאיר היה נראה כאילו נשכחה משהו מתודעת הציבור בישראל , ודימויה בקרב דעת הקהל היה בשפל המדרגה . נוצרה מעין הסכמה מקיר אל קיר שבקרב ארבעת ראשי הממשלה הראשונים שהיו לישראל היא היתה הגרועה ביותר . מועטים העריכו את פועלה ורבים היו מבקריה . דוגמה בולטת היא הערכתו של ההיסטוריון דוד שחם : היא היתה אדם החלטי ופסקני . העולם נחלק בעיניה לצודקים ולבלתי צודקים . והיתה בה אמונה עמוקה ולוהטת כי הצד שלה - הלאומי , המפלגתי - הוא תמיד הצד הצודק . את אמונתה זו ידעה לבטא מתוך שכנוע פנימי גמור . אמרו עליה כי לשונה מוגבלת ואוצר המילים שלה דל . אבל עובדה זו לא מנעה ממנה להיות נואם אפקטיבי ועז ביטוי . תמיד הקרינה סביבה ביטחון בלתי מעורער בכל מילה היוצאת מפיה . היה לה כושר פולמוס מעולה והיא ידעה לחשוף ולנצל בלא רחמים את נקודות התורפה של יריביה . ניתוח הטקסט של דברי הפולמוס שלה מגלה , אמנם , חולשות היגיון לא מעטות , אבל אופן אמירת הדברים וטון דיבורה היו גם הם בין מרכיבי האימה שהטילה סביבה . מעטים העזו לחלוק על דבריה אחרי שהביעה עמדה נחרצת . היא החזיקה את הרסן - גם בממשלה ...  To the book