פרק שבעה־עשר אל התהום

באביב ובקיץ 1973 היה נראה כי מדינת ישראל , בחוסר מנוחה בולט , השלימה עם העובדה כי לפחות עד אחרי הבחירות שנועדו להיערך בסוף אוקטובר לא צפויות התפתחויות חשובות - מדיניות או אחרות . משקיפים בבית ומחוץ סברו כי השתררה מעין תחושה של עייפות ולאות , ואף חוסר עניין , בנושא המרכזי של מלחמה ושלום . גם בעיות חברה וכלכלה כאילו נדחקו לשוליים . באותם הימים ריכזו מנהיגי מפלגת העבודה את מאמציהם בשני מוקדים : האחד - למנוע מגולדה מאיר מלממש את איומה ולפרוש מפעילות פוליטית עם תום כהונתה של הכנסת השביעית . השני היה קשור בראשון - לזכות בבחירות ולכונן את הממשלה הבאה . הפעם לא הסתירו ראשי המפלגה את מאווייהם : הם רצו לשמור על השלטון כדי למנוע ממנחם בגין מלהשתלט על המדינה ולגרור אותה לכיוון הימין . מכל מקום , בנושאים רבים כמעט שלא ניכרו הבדלים משמעותיים בין מפלגת העבודה לבין גח"ל . ההבדלים היו יותר בסגנון מאשר בתוכן , יותר באישיות המנהיגים מאשר באידיאולוגיה . במהלך הסתיו של 1972 וחורף 1973 נעשו מאמצים כבירים על ידי ראשי מפלגת העבודה כדי לשכנע את גולדה להמשיך בתפקידה גם בקדנציה הבאה של הכנסת . היא , מצדה , הגיעה...  To the book