פרק תשיעי אל הכפור - מוסקבה

שבת , 15 במאי , היתה אביבית וחמימה . ההתרגשות העצומה של יום האתמול עדיין עמדה בחלל האוויר . בשעות הבוקר המוקדמות חגו מטוסים מצריים בשמים והטילו פצצות מספר על שרה התעופה הקטן שבצפון תל אביב . מדינת ישראל היתה בקושי בת 20 שעות , אבל כבר הפכה לעובדה מדינית בינלאומית קיימת בעת שהוכרה על ידי ארצות הברית . המדינה הרכה מצאה עצמה מיד שרויה בעיצומה של מלחמה , והגיוס , עתה גלוי , התנהל במלוא הקצב . מחדר מלונה שעל שפת הים יכלה גולדה לראות את האונייה הראשונה שהתקרבה לכיוון נמל תל אביב , נושאת עולים ונשק , מבלי שתיעצר על ידי ספינות הצי הבריטי . עולים ונשק היו שני הדברים החיוניים ביותר לישראל , שיכלו לאפשר לה לעמוד נוכח הפלישה הערבית שהחלה בחצות . גולדה ישבה בחדרה כשהיא חווה מחדש את השעות הגדולות של אתמול והרהרה בעתידה המעורפל . לפתע התברר לה כי למעשה אין לה כרגע כל תפקיד , רשמי או לא רשמי , מוגדר - להוציא חברותה במועצת העם שהפכה למועצת המדינה . בחודש האחרון שלפני הכרזת העצמאות היא לא הקדישה זמן רב ומחשבה עמוקה למה שתעשה בעתיד , שכן היו אירועים אחרים , דחופים יותר , שחייבו אותה לתת את דעתה עליהם . א...  To the book