|
|
פרץ השמחה בעקבות החלטת החלוקה שאפף את היישוב שכך כעבור כמה שעות , בעת שחמישה יהודים נרצחו מיריות ערבים באוטובוס שנסע ליד נמל התעופה לוד . כעבור יום פרצו מהומות במרכז המסחרי של ירושלים . בן גוריון שב לירושלים ופתח בדיונים קדחתניים במשרדו בבניין הסוכנות , שנועדו למצוא מענה לטפל במצב החדש שנוצר . היישוב ידע היטב כי הוא נכנס עתה לתקופת מאבק ממושכת לא רק עם ערביי ארץ ישראל , אלא גם עם שלטונות המנדט אשר היו עתה עוינים יותר ונחושים בדעתם שלא להקל על היישוב היהודי לקבל את השלטון לידיו . נהפוך הוא : הם עשו את כל שביכולתם כדי להערים קשיים , ובעיקר המשיכו להתייחס ל"הגנה" כאל ארגון בלתי חוקי שאת אנשיו יש לאסור , ואת נשקו - להחרים . בעשרת הימים הראשונים לאחר החלטת החלוקה הורתה הסוכנות ל"הגנה" להימנע מכל פעילות התקפית . אפילו ארגוני הפורשים לא יצאו להתקפות יזומות . אבל ככל שגדל מספר הקורבנות היהודים , החליטה הסוכנות לנקוט מדיניות של הגנה פעילה . זה היה הרקע לפעולתה של גולדה כנציגה הבכירה של הסוכנות בירושלים בששת השבועות הבאים . שרת נשאר בניו יורק כדי להבטיח שהאו"ם לא ישנה את החלטתו ולא ייכנע ללחצים ...
To the book |
|
|