|
|
בשלוש השנים הבאות היתה ירושלים עיר מגוריה של גולדה . היא זכרה תמיד תקופה זו כאחת המרות והקשות ביותר בחייה . היו אלה שנים של מחסור שגבל לעתים ברעב , חסר נפשי ורגשי , בדידות וחוסר ביטחון . רק מכוח אישיותה החזקה ונחישותה היא עמדה בכל התלאות מבלי להישבר , אבל השנים הללו השאירו בה צלקות עמוקות שחלקן לא הגליד עד סוף ימיה . פורמלית היא היתה עדיין נשואה כדת וכדין למוריס , שהועסק כפקיד בהנהלת החשבונות של חברת "סולל בונה" - השם החרש של החברה לעבודות ציבוריות . משכורתו החודשית היתה שמונה לירות ארצישראליות - משכורת מניחה את הדעת במושגים של הימים ההם . במציאות שולמו לו , כמו לרבים אחרים , תלושים אשר לא סיפקו את בעל הדירה או את בעל חנות המכולת . הם התגוררו בדירה בת שני חדרים בשכונה הירושלמית יגיע כפיים , לא הרחק מבניין שנלר ליד שכונת זיכרון משה , ועבור גולדה שם השכונה היה יותר מסמלי - זו היתה המציאות . גולדה עבדה אף היא במשרה חלקית כקופאית בסניף "סולל בונה" בירושלים . מוריס מצא תעסוקה חלקית בוועד הפועל של ההסתדרות בתרגום מסמכים שונים מעברית לאנגלית . מטופלת בתינוקה מנחם , בדירה לא מוסקת , היה עליה ל...
To the book |
|
|