הקול קול רחל, הידיים ידי לאה

שלומית ליר צדיקה וטוב לה ? בימי ילדותי המוקדמים ליוותה אותי התחושה שקיים ממד שמימי וגנוז שקיומו אך נרמז בעולם התופעות המוכר . תחושה פלאית ובלתי מוסברת של הוד נקשרה בזיכרוני לחוויית ההתבוננות באלומות אור מרצדות בחדרי . סיפורי צדיקים , שנסבו סביב ערכים של הקרבה ואהבת חינם , שאבי הרבה לספר לי נתרקמו להוויה נשגבת וכלילת חן שראיתי בעיני רוחי . מהפרספקטיבה של קיום בעולם רוחני ונאצל נתינה והענקה שאין תמורה בצדם , שסיפורים אלה הדגימו , הייתה מובנת מאליה ; בעולם השורה בטוב , באור ואהבה אלוהיים , אין שום דרך לחוות הפסד כלשהו . באותם ימים לא ייחסתי משמעות לכך שבסיפורי הצדיקים הדמויות שהערצתי והיו בשבילי מודל לחיקוי היו רובן של גברים . בתודעת הילדות לא היה מקום לדרוש בסוגיה עד כמה נשים יכולות לממש צדיקות בחברה נעדרת שוויון מגדרי . בחלוף השנים , עם התגבשותה של תודעה עצמאית ובוגרת , הגיחו ועלו תהיות בנוגע למשמעות ההקרבה ללא סייג כשמדובר בנשים . בחברה שחותם של כוחניות ואלימות מוטבע בה , קיימת משמעות שונה למעשי נתינה של נשים בהשוואה למעשי נתינה של גברים . במידה רבה מי שבאפשרותם להעניק בלא גבול לזולתם ...  To the book