אותו היום . חדרו של וניה , שהוא גם משרד האחוזה . "ערב של סתיו . דממה . טליגין ומרינה יושבים זה מול זה וכורכים חוטי צמר לסריגת פוזמקאות" ( שם , . ( 137 תכולת החדר מלמדת הרבה על המתגורר בו : הוא הפך את פינתו הפרטית לפינה ציבורית . צ'כוב מדגיש : "ליד הדלת הימנית פרוש שטיחון , לבל יזהמו האיכרים את הרצפה" ( שם , שם . ( מכך אנו למדים שווניה גם מקבל בחדרו את האיכרים העובדים באחוזה . לדברי סרבריאקוב יש עשרים ושישה חדרים כבירים בבית ( שם , . ( 129 קשה להאמין שווניה לא יכול למצוא חדר אחר למשרד . מדוע אפוא בחר לוותר על פרטיותו ? כנראה משום שפרטיותו לא חשובה בעיניו , והוא ויתר עליה כמו שוויתר על צרכיו האחרים - משפחה , אהבה , רכוש , הישגים של ממש , הצלחה . מול שולחן העבודה שלו , ועליו חשבונייה , כלי כתיבה וספרי חשבונות , עומד שולחנו של אסטרוכ - שהכניסו לחדרו בזכות ידידותם . וניה גם חולק את חדרו עם זרזיר בכלוב - ואנחנו יכולים לתאר לעצמנו את האמפתיה שהוא רוחש לו . על הקיר תלויה מפת אפריקה , "שכפי הנראה אינה נחוצה כאן לאיש" ( שם , , ( 137 אך מלמדת הרכה על וניה , שתכנן כנראה מסע לאפריקה , אבל כצפוי , ל...
To the book