|
|
בבוקר אביך בעיר שעץ , עלתה לי לויו אן לגג בית החרושת . היא עמדה על סף מעבר מהוויית חיים אחת לאחרת . ממקום עומדה בקצה הגג , גבוה מעל לתנועת המכוניות , יכלה לויו אן לראות את גגות הבטון של בתי חרושת אחרים , ואת בנייני הזכוכית של המשרדים לאורך שדרות שנאן . היא יכלה לשמוע נהמה של מכוניות המאיצות את נסיעתן באוויר האפור של הבוקר . בשנה האחרונה בילתה לויו אן בקומות התחתונות של הבניין הזה כמעט כל דקה שלא ישנה בה , סרגה סוודרים במשך 18 , 12 שעות ביום ויותר . שנה לפני כן היא הרכיבה חלקים של מכשירי די ווי די בבית חרושת סמוך . הכסף שהיא השתכרה בשני הבניינים האלה עזר לה לשלם בעד בית חדש להוריה החיים במרחק של כ 650 קילומטר מכאן , במזרח מחוז ג'יאנגקסי . היא הצליחה אפילו לצבור חיסכון צנוע לעצמה . לעתים , בשעת הפסקה , נהגה לויו אן לעלות לגג הזה כדי לנוח . מישהו שתל פה קצת דשא וכמה שיחים , ופרפרים מרחפים כאן באוויר - שמורת טבע בלב העיר לנערה כפרית . הבוקר היא נמצאת על הגג הזה בפעם האחרונה . כאשר השעון יראה את השעה שמונה , תרד לויו אן במדרגות , נעולה בנעלי עקב ירוקות מנוקדות , לבושה בבגדים מושאלים - חצ...
To the book |
|
|