|
|
גבוה על פני הגבעות של צפון מחוז שאנקסי , הרחק מכבישים סלולים , מעל למהומת הציוויליזציה , האוויר דומם . שיחים נמוכים ועצים נצמדים לסלעים התלולים . עמק מכוסה יער משתרע למטה , ומטפס במרחק לעבר שרשרת גבעות אחרת . העדות לקיום אנושי מועטה כאן מאוד . אין זכר לבתים , לקווי חשמל . רק נקישה בודדת , עיקשת , רכה עד כדי כך , שתחילה היא נשמעת רק בקושי . טוק . טוק ... טוק . טוק טוק ... טו ק . הנקישה בוקעת מבור גדול ואפל , החבוי לו אי שם על אחד הרכסים . ליד הבור מתרוממת ערמה שמנונית שחורה בגודל שולחן אוכל , מנצנצת באור השמש של שעות אחר הצהריים המאוחרות . פחם . מא ג'יאנגואו , גבר נמוך ורזה , לבוש מדים חומים , מכוסים אבק פחם , ונעול מגפי גומי שחורים , עושה את דרכו בזריזות על פני המדרון הסלעי , עד שהוא מגיע אל הבור - מכרה פחם קטן . הוא קורא לעבר קולות הנקישה הנשמעים עכשיו בבירור : מישהו חוצב פחם רך בהר . כעבור רגע נפסק קול החציבה , ומופיע כמרחף מתוך החלל השחור פרצוף של גבר מרוח בפחם . הגבר לבוש חולצה חומה בהירה ומכנסיים חומים , חובש כובע נוקשה ועליו פנס ראש . הוא נחרד למראה האורחים . מא מברך אותו לשלום ו...
To the book |
|
|