ההתנהלות העבריינית הסדרתית של אהוד אולמרט ( הגם שהיא טרם עברה תחת שבט ביקורתו של בית המשפט , ( אברהם הירשזון ואחרים , היתה גלויה לעין רבים מזה שנים רבות . אולם למרבה הצער , המאבק בשחיתות השלטונית נתקל בקשיים מרובים - אצל המערכת המשטרתית , המשפטית והתקשורתית כאחת . עצימת העיניים המודעת של אנשי המערכות הללו , היא שאפשרה את פריחתם של מעשי השחיתות . עם זאת , יש לזכור כי אולמרט הוא רק סימפטום המעיד על כשל מבני עמוק יותר . לפיכך , יש למקד את מירב תשומת הלב בטיפול במנגנונים שאפשרו תופעה כה קשה , שבמסגרתה עבריינים לכאורה מגיעים אל עמדות שלטון בכירות במדינה . חובה על השירות הציבורי לערוך חשבון נפש ולהתחיל בתיקון מן היסוד של המבנים הארגוניים , הבלמים והאיזונים במערכות השלטון השונות . אם מערכות הבקרה , המשפט ואכיפת החוק יסתפקו בטיפול אישי באהוד אולמרט , באברהם הירשזון ודומיהם , ולא ישכילו לטפל במנגנונים המבניים בכלל , ובקשר הגורדי שבין הון לשלטון בפרט , סופנו שנחזה באהוד אולמרט דור ב' ובאברהם הירשזון דור . 'ג אלה יפיקו את הלקחים , רישכילר להרחיק מראש את אותם בודדים במערכת אשר אינם מוכנים ליישר קו...
To the book