נצרת מהתקופה הממלוכית ועד לראשית המאה הי"ט

ג י ורג סלאמה לאחר התקופה הצלבנית הפכה נצרת לכפר דל . שכל תושביו היו מוסלמים , ג'והן מאונרוויל ( 1322 ) מספר : "העיר שהיתה קודם לכן גדולה ויפה , היא עתה כפר קטן . תושביו רעי לב , אכזריים וקנאים ; הם המיטו חורבן על כל כנסיותיה של . "נצרת במשך כל התקופה הממלוכית היתה נצרת מקום חסר חשיבות , ועולי הרגל מיעטו לבקר בה . הכיבוש העותימאני ( 1516 ) לא הביא לשינוי משמעותי במצבה של נצרת . מחאורי הנוסעים המעטים שפקדוה במאה הט"ז עולה , כי נצרת נשארה כפר קטן וחרב למחצה , מצבה הכלכלי היה קשה בשל דלדול תנועת הצליינים אליה , פשיטות הבדואים התכופות ועול המסים . במחצית השניה של המאה הט"ז מסתמן שינוי בהרכב אוכלוסיתה של נצרת . במקום התיישבו שלוש משפחות נוצריות . האלמנט הנוצרי שנעלם מנצרת בסוף המאה הי"ד , החל אפוא לחזור אליה בהדרגה . עובדה זו עולה מתיאורי הנוסעים וכן ממפקד המס הראשון שנערך ע"י השלטון העות מאני . שיפור במצב הנוצרים בנצרת חל בתקופת שלטונו של האמיר הדרוזי פח י ר א-דין , שפרס את שלטונו על הגליל והחוף הסורי . הנוסע האנגלי ג י ורג ' סאנדיס מעיד : 1610-ב "כל החוף מנהר אל-כלב ער הר הכרמל , והערים ...  To the book