לאחר התקופה הצלבנית

עם כיבוש ירושלים ע"י צלאח א-דין , נמלטו הכמרים ששירתו בכנסית מרים לעכו ומקומות אחרים שהיו בידי הנוצרים . הכנסיה והמנזר נהרסו , ואבניה שימשו כחומר גלם בשיקום חומות העיר . רק החלק התחתון של הכנסיה נותר על כנו , ועימו הפתח המעוטר ומערכת המדרגות המונומנטאלית . אף על פי שהכנסיה אינה מעוטרת עוד בתמשיחי קיר כמו בתקופה הצלבנית , היא משמשת עדיין אחת הדוגמאות המובהקות לארכיטקטורה של תקופה זו . גם תחת הכיבוש המוסלמי לא נמנע מן הנוצרים להביע את רחשי ליבם למקום , והוא נזכר תכופות בספרות עולי הרגל מתקופה זו . החל מן המאה 13-ה מעידים עולי הרגל על הנזקים שהסבו למקום שטפונות הקדרון , ועל המים והבוץ החודרים לכנסיה . מכל מקום , יפי קפלת הקבר לא נפגם בשלב הראשון . במאות 15-14-ה מספרים עדיין עולי הרגל על יפי המקום , ומוסיפים כי הוא דומה לקבר ישו . אך בסוף המאה 16-ה לא נותר דבר מן העיטורים המרשימים , מהעמודים ומן הכיפה מעל לקבר ( לפי עדותם של צולארט וברנרדו אמיקו . ( מן הדין להזכיר , כי בשנת 1517 נפלה ירושלים בידי התורכים ובראשם סאלים , 1-ה שהיה ידוע בקנאותו הדתית . אפשר שהוא זה שהמיט חורבן על המקום . ( במא...  To the book