התקופה הערבית הראשונה

לא חלפו שנים רבות וסמל חצי הסהר החל עושה דרכו בין חולות המדבר בכיוון לארץ הנושבת מלווה באלפי מאמינים מוסלמים . אם התחלחלה האימפריה הנוצרית משעטת הכובשים החדשים , הרי שגורלה של בית לחם - ישוב דל על ספר המדבר - היה חמור פי במה . כבר במאה הרביעית מספר הירונימוס על הסכנה המתמדת בה היו נתונים תושבי בית לחם וכנסיותיה כתוצאה מהתקפות הבדואים מהמדבר , אשר כנגדן היו הכנסיות מוקפות בחומות אבן גבוהות . אלא שגם בכך לא היה די כדי לעמוד כנגד הערבים , שעזותם גברה ככל שקרבו צבאות המוסלמים לשערי ירושלים , עד כי נבצר מהנוצרים לחגוג את חג המולד בבית לחם . לאחר הכיבוש הערבי , ביקר החאליף עומר בבית לחם , והבטיח לנוצרים שבה את שלמות הכנסיות וחופש הפולחן . הוא עצמו התפלל בכנסית המולד , בקדם האפסידה ( טרנספט ) הדרומית של הכנסיה הפונה למכה . זו נקראה על שמו עד לתקופה מאוחרת . למעשה , כתב הרשאתו של עומר הוא שהציל את הכנסיה מחורבן , שכן המוסלמים , ברצותם להתפלל בעקבות החאליף , לא היו יכולים להתייחס בשוויון נפש לדמויות המעטרות את הכנסיה והעומדות בסתירה לתפיסתם . אמנם , המוסלמים לא מלאו בקפדנות את הוראתו של אמיר המ...  To the book