|
|
מלאכה נדירה אחרת בבית לחם היא ניפוץ הצמר . בעקבות התפתחות הטכניקה המודרנית , הולכת ונעלמת מלאכה זו מנוף העיר . היום אפשר לראות מנפצות צמר בודדות . בדרך כלל נשים זקנות היושבות בסוף החורף בפתחי ביתן , ותוך שהן מתחממות בקרני השמש החורפית , הן עוסקות בניפוץ צמר הגז של אותה שנה . * השם בארוד מבטא גם את פעולת הפיצוץ עצמו , וזהו גם שמו העממי של רובה עתיק שהיה בשימוש חושבי הר חברון עד תקופח המנדט . למעשה כל דבר שמקים רעש נקרא בערבית בארוד . את הצמר מנפצים אחרי רחיצתו והשרייתו במים חמים . לוקחים פקעות של צמר גלמי ושמים אותן מתחת לקשת עץ שעל פניה מתוח מיתר . האשה המנפצת מותחת את המיתר ומשחררת אותו בתנופה על פני פקעת הצמר , וכך חזור והכה - סיבי הצמר נפרדים ומוכנים לקראת שזירתם , טוייתם ויצירת החוט לאריגה . עיקר חומר הגלם מגיע מהבדואים במדבר יהודה אחרי ימי הגז . הצמר משווק לכל דורש , בין אם לבדואיוח ולבפריות האורגות שטיחים ויריעות לאוהלים , ובין אם לבתי המלאכה לאריגה ולטוויה בתוך העיר . לצד מלאכת הניפוץ , היו , ועדיין קיימים במידה מועטת מצבעות צמר . בפריפריה של בית לחם אפשר עדיין לראות נשים זקנות ...
To the book |
|
|