הממלוכים ראו בירושלים עיר מקודשת ועשו ככל יכולתם להאדרתה מבחינה דתית . ואמנם , בתקופתם הפכה ירושלים לעיר בעלת צביון מוסלמי אורתודוכסי , דבר שבא לידי ביטוי בין השאר בהקמת עשרות רבות של מבנים בעלי אופי דתי ובעיקר מדרסות , ח'אנקות , מסגדים ומבני קבר . המבנים הללו ניתנו כהקדשים ( ווקף . ( אין תימה , שרוב פעולות הבנייה התרכזו בהר הבית ובסביבתו , המקום המקודש ביותר בירושלים . אין למצוא מבנים מונומנטליים בירושלים הממלוכית . המבנים הרבים שהוקמו צנועים לא רק בהשוואה למסגדי הר הבית , אלא גם לעומת הבנייה המונומנטלית מתקופה זו שאנו מוצאים בקהיר ובדמשק . פעילות הבנייה בירושלים נמשכה במהלך כל התקופה הממלוכית , אך ניתן להבחין בשתי תקופות חשובות במיוחד , שבמהלכן פעלו שליטים שהטביעו את חותמם על העיר : האמיר תנכיז , ( 1340-1312 ) שפעל בתקופת שלטונו של הסולטאן רב הפעלים מוחמד אבן קלאון , ותקופת שלטונו של קאיתבאי , שבימיו הגיעה אולי האמנות הממלוכית בירושלים לשיאה . הבנייה הממלוכית נתייחדה בעיטוריה הצבעוניים והעשירים בעיקר בחזיתות המבנים , וניתנת על כן לזיהוי בנקל . העיטורים מתמקדים בכניסה העשויה בדרך כלל ...
To the book