ימי אלמעט'ם עיסא

אלעאדל , אחיו של צלאח א דין אשר השלטון על סוריה ומצרים התייצב בידיו בשנת 1200 לערך , חילק את האחריות על המחוזות השונים של מדינתו בידי בניו . על דמשק וארץ ישראל הפקיד את בנו עיטא , שתוארו השלטוני היה אלמלב אלמעט'ם . בתקופתו הראשונה כמושל אחראי מטעם אביו ולמן 1218 כשליט עצמאי , זכתה דרום סוריה וגם ירושלים לטיפוח ולהקצאת משאבים . אלמעט'ם עיסא נתייחד בקורות השושלת האיובית כשליט עתיר מעש . שלא כיתר קרוביו שמסורתם ההלכתית היתה שאפעית , דבק אלמעט'ם בשיטה המשפטית החנפית . טקסי כבוד ופאר היו לו לזרא . לעומת זאת , השקיע מאמצים רבים בביצור התחנות שבדרך החג' הסורית ובאספקת מים ממרחקים . כן התבלט בחוסר נכונותו לפשרה עם הפרנקים מול המתינות שגילו בני משפחתו האחרים . קודמיו ויורשיו ראו בירושלים נכס בערבון מוגבל העשוי להפוך לנטל , ואשר ניתן להמירו בטובים ממנו , הכל לפי התנאים . אלמעט'ם עיסא ראה בירושלים עיר קודש שזכות גדולה נתגלגלה לידיו לבנותה מבלי להתפשר עליה , והוא בנה מחדש את חומותיה . תפיסתו את מעלת העיר וחמותו של אביו שהעניקה לו את הגיבוי הפוליטי הדרוש , מבארת מרוע נפנה למפעל זה ולא קודמיו בני צל...  To the book