המצור וכיבוש העיר

עם התקבל הידיעות על התקרבות הצלבנים , ארגן מפקדה המצרי את מערך ההגנה על העיר . לרשותו עמד חיל מצב סודאני , שחנה במצודה ( מגדל דוד . ( האוכלוסיה הנוצרית גורשה מירושלים בעוד שהשמירה על החומות הוטלה על האוכלוסיה המקומית . הצבא הצלבני שעלה על ירושלים מנה כ 20 , 000 רגלים ובהם כ 1 , 300 פרשים . מתוך הרבבות שעזבו את אירופה ארבע שנים קודם לכך , רק קומץ קטן הגיע בסופו של דבר לירושלים . בפני התוקפים עמדו אותן בעיות , שהתחבטו בהן במשך דורות כל אלה שחתרו לכיבוש הבירה . השטחים המזרחי והמזרחי דרומי לא היו נוחים להתקפות מחמת עומק הגאיות שמסביב להר הבית . נשארו אפוא הצפון , המערב והפינה הדרומית מערבית , היא הר ציון . היה ברור לצלבנים , שלא יוכלו לכבוש את העיר על ידי הטלת מצור , שיביא להרעבתה . בירושלים היו כ 40 אלף תושבים , וביחד עם הפליטים הרבים שנהרו אליה ממקומות שונים , הגיע מספר המגינים לכ 70 אלף . אולם מלאי המזון והמים הספיק לתקופה ארוכה . כן הופנתה קריאה עזרה למצרים , והצבא המצרי היה בדרכו לחילוץ הנצורים . הצלבנים המשיכו במצור , מלווה בהתקפות על חומות העיר . הזמן פעל לרעתם , הן מחמת הסכנה ש...  To the book