|
|
פרק הזמן מחורבן בית שני ועד לכיבושה של ארץ ישראל ביד המוסלמים היה רב תהפוכות בתולדות ירושלים . מבירתו המדינית והרוחנית של עם ישראל , היתה ירושלים לעיי חורבות . לאחר כשלונו של מרד בר כוכבא היא היתה לקולוניה רומית אלילית . למרות היותה מקום מושבו של הלגיון העשירי , היתה ירושלים במשך מאתיים השנים הבאות דלת אוכלוסין ומפורזת ברובה ( פרט לשטח מחנה הלגיון עצמו . ( רק משקיבלו על עצמם קיסרי רומי את עול הנצרות החל מראשית המאה הרביעית , חלה תנופה רבה בהתפתחותה , ותוך מאה וחמישים שנה הפכה לעיר מקודשת לנצרות ולאחד מחמשת מרכזיה החשובים ביותר בקיסרות הרומית . בתור שכזו כבשוה המוסלמים והיא נתקדשה גם בעיניהם . ירושלים היתה מעתה עיר מקודשת לשלוש הדתות המונותאיסטיות , ונותרה כזו עד ימינו . במשך תקופת הקיסרים נשלטה ארץ ישראל מבירתה המזרחית של הקיסרות הרומית , ביזאנטיון , אשר שמה הוסב לקונסטנטינופול , כשמו של הקיסר הרומי קונסטנטינוס . לאחר דיכוי מרד בר כוכבא הגשים אדריאנוס את תכניותיו המקוריות באשר לירושלים - אותן תכניות אשר היוו את אחד הגורמים החשובים לפרוץ המרד , על חורבותיה של ירושלים קמה עתה עיר אלילית ...
To the book |
|
|