קווי יסוד בבניינה של תל־אביב

ציון השמשוני בסוף שנות השמונים הוקמו שתי השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות יפו : נוה-צדק , שנוסדה 1887-ב ובה גרה מאוחר יותר האינטליגנציה היהודית של אותם ימים , ונוה-שלום שנבנתה . 1890-ב לאחריהן הוקמו מספר שכונות נוספות : אהל משה , מחנה-יהודה , מחנה-יוסף ועוד . השכונות שהוקמו מחוץ ליפו היו עם היווסדן קטנות ומנותקות . במשך הזמן הן גדלו ; נבנו השטחים הריקים שביניהן , והן יצרו רצף אורבני . הדרכים הישנות , שהובילו לשער העיר העתיקה , הפכו לרחובות מסחריים . חומת יפו לא היתה נחוצה עוד , והיא נהרסה עד שנעלמה כליל בשנת . 1888 בתחילת המאה העשרים היתה יפו עיר צרה ומוארכת , שהשתרעה במקביל לים , מקצה רובע מנשיה בצפון ועד לשכונת ג'בליה בדרום . כיוון ההתפשטות הראשוני של הגרעין העתיק , מצפון לדרום , קבע במידה רבה את כיווני ההתפתחות של תל-אביב-יפו . הכתות הנוצריות , שהתיישבו ביפו ובסביבתה החל מאמצע המאה , 19-ה הביאו עמן סגנונות אדריכליים שונים ושיטות בנייה חדשות . אכסניות , מנזרים וכנסיות מאותה תקופה נבנו בסגנון הבנייה של ארצות המוצא באירופה , בשמרנות נאמנה למקור , או בשילוב עם תרבות הבנייה המקומית ...  To the book