אופיה של ירושלים כעיר יהודית בסוף ימי בית שני בא לידי ביטוי בולט במיוחד בממצאים שנחשפו בשני תחומים עיקריים : ריבוי המקוואות והמנעות משימוש בדמויות באמנות . המקוואות הרבים שנתגלו בירושלים מצטיינים ברב גוניותם ובמצב השתמרותם . המקוואות הרבים באזור הר הבית , מדרום או בסמוך לו , היו חיוניים להיטהרות עולי הרגל שנכנסו לתחום המקודש . כן נמצאו מקוואות טהרה רבים בעיר העליונה . הפאר הרב שאיפיין את העיר העליונה ואופיה הקוסמופוליטי , לא מנעו מתושביה לשמור על דיני טומאה וטהרה , והם הקפידו לבנות בבתיהם לפחות מקווה אחד , ולעתים אף יותר . יש לייחס זאת לכך , שהם נמנו לרוב עם משפחות הכהונה , שכן הכוהנים היו חייבים לטבול מדי יום ביומו בטרם ניגשו לאכול מן התרומה או מן הקודשים . מעניין לציין שמקווה אחד בלבד זהה לסוג שנמצא במצדה והנזכר פעמים רבות בספרות חז"ל , כלומר , בריכה עם אוצר לצידה המחוברים בצינור . חלק ממתקני המים שניתן לזהותם כמקוואות בעיר העליונה הופרדו על ידי חיץ , או שהיתה להם כניסה כפולה . חלוקה זו נועדה , ככל הנראה , להבדיל בין הטמא ( הנכנס למקווה ) לטהור ( היוצא ממנו . ( הפרדה מעין זו ידועה לנ...
To the book