מבוא

ירושלים הגיעה לשיא התפתחותה בתקופת בית שני . במשך 600 שנה , משנת 536 לפסה"נ ועד שנת 70 לסה"נ , גדלה העיר וזכתה למעמד בכורה מבחינה מדינית , דתית ורוחנית . מעמד זה לא נוצר בבת אחת אלא היה חלק מתהליך שנמשך מאות שנים . בימי שיבת ציון ( התקופה הפרסית , 332-536 לפסה"נ ) הושב לירושלים מעמדה כמרכז רוחני ולאומי . בימי החשמונאים 63-152 ) לפסה"נ , ( וכן בימי הורדוס והבאים אחריו 37 ) לפסה"נ 70 - לסה"נ , ( היתה ירושלים לאחת הערים הגדולות והמרשימות ביותר בעולם הקדום , לא בכדי כונתה "המפורסמת לאין שיעור בין ערי המזרח" ( פליניוס הזקן , נטוראליס היסטוריה ה , . ( 70 מעמדה של ירושלים לא נוצר יש מאין . כבר בתקופת בית ראשון תפסה העיר מקום מרכזי בתולדות עם ישראל . לאחר כיבושה בימי דוד הפכה לעיר בירה ומרכז דתי . נוצרו מסורות עממיות המקשרות את ירושלים להיסטוריה של העם בראשיתו ( בר' יד , יח-כ , ( חוברו מזמורים שתארו את העיר ואת מעמדה הדתי ( תה' מח , קכב , קבה , קכז ) ונתגבשו מסורות היסטוריות שתעדו את תולדות ירושלים , שמצאו את ביטוין במקרא . מרכזיותה הדתית של ירושלים הגיעה לשיאה בשנת 622 לפסה"נ , בעת הרפורמה הג...  To the book