חיי יום יום ומלאכות מסורתיות בעיר העתיקה

שמואל אביצור ירושלים של ראשית המאה 19-ה היתה עיר קטנה , מסוגרת בחומותיה , שמנתה בראשית המאה 19-ה 8 , 500-כ תושבים , ביניהם 4 , 000-כ מוסלמים , 2 , 774 נוצרים 2 , 000-ו יהודים . המינהל התורכי איפשר אוטונומיה מסוימת לעדות הדתיות ( שיטת מילת . ( העדה כגוף היתה אחראית לגביית המסים עבור השלטונות . לכל עדה ובייחוד לשלוש העדות הנוצריות הגדולות ( אורתודוכסית , קתולית וארמנית ) היה תחום משלה סביב כנסיותיה ומנזריה ששימשו גם כאכסניות לעולי הרגל . הכנסיות דאגו לסיפוק צרכי עולי רגל ושחררו אותם מהזדקקות לגופים אחרים , בייחוד מבני העדות היריבות . הם יצרו תלות במוסדות העדה ונוצר מעין "משק סגור" של שרותיס עבור עולי הרגל : לינה וארוחות , הדרכה ושרותים רפואיים . ברשות המנזרים היו בורות המים ( במנזר הפרנציסקאני בלבד - חיו 30-כ בורות , ( טחנות קמח , מאפיות , שרותי חייטים וסנדלרים , חרשי ברזל ונגריס , בתי מרקחת ואפילו כורכי ספרים . ליוונים אורתודוכסים היו 20-כ מנזרים , שכל אחד מהם היה מסוגל לקלוט עד 200 צליינים . במנזר הארמני היו אמנם 200-כ נזירים בלבד , אך הוא היה מסוגל לקלוט למעלה מאלף צליינים . רוב הצליי...  To the book