שיבת ציון

באביב שנת תש"ה ( 1945 ) באה אל קיצה מלחמת העולם השנייה . שליש מהעם היהודי עלה בסערה השמיימה בשואה שפקדה את יהדות אירופה . מאות אלפי פליטים נותרו מחוסרי כול , מבקשים להם בית . ביתם נהרס , משפחתם כלתה בדם ואש והמרות עשן , עולמם חרב . באופן טבעי הם רצו לבוא לבית האמיתי של העם היהודי , לארץ ישראל . לא עוד אירופה , לא עוד גלות . רוצים הביתה אחרי אלפיים שנות גלות , כדברי הנביא ירמיהו ( לא טז : ( " ושבו T בנים ? T לגבולם . " T : אבל שערי הארץ היו נעולים . המנדט הבריטי ששלט כאן לא אפשר ליותר מחמשת אלפים עולים להגיע לארץ ישראל . קמה פה ברית של תנועות המרי , ההגנה והפלמ"ח , האצ"ל והלח"י . אנשים יצאו לרחובות בהפגנות . שהי הקריאות : "עלייה חופשית" "מדינה , "עברית הפכו להיות סיסמאות היישוב כולו . מדינה עברית נתפסה כחלום , כמו שמזמר דור המלך בתהלים ( קכו א '' : ( בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים , '' אבל קיוו לפחות לעלייה חופשית של מאה אלף משארית הפליטה , אודים מוצלים מאש . אלא שהמנדט הבריטי מנע גם את זאת . ועדת האו"ם שהגיעה לכאן חקרה את המצב והמליצה בפני העצרת הכללית של האו"ם על הקמת מדינה יהודית ...  To the book