בשעת החופה , לאחר ענידת הטבעת או לאחר אמירת שבע הברכות , נהוג שהחתן שובר ברגלו הימנית כוס . אם אין באפשרותו לשבור ברגל ימין , אפשר בהחלט לשוברה ברגל שמאל ; ואם אין לחתן אפשרות לעשות זאת כלל , יכול הרב לשוברה במקומו . לאחר מלחמת יום כיפור ערכתי קידושין לנכה מלחמה שהיה משותק , לא עלינו , בכל גופו . הוא נשא את האחות הרחמנייה שסעדה אותו בבית החולים , ואני הרב , עורך הקידושין , שברתי את הכוס בחופתו . שבירת הכוס אינה מבחן לגבריותו של החתן , וזה אינו רגע השיא של השמחה , למרות שכולם צועקים '' מזל טוב . '' להפך . המקור למנהג שבירת הכוס נעוץ בדברי הגמרא במסכת ברכות . התלמוד מספר על שתי חתונות שערכו אמוראים לבניהם , חתונת בנו של מר בר רבינא וחתונת בנו של רב אשי , שהשמחה בהן היתה כל כך גדולה , עד שהיה חשש של התפרקות ושל קלות ראש . כדי לצנן את הרוחות , וכדי שתהא זו שמחה של מצווה ולא שמחה של הוללות , לקחו מר בר רבינא ורב אשי , כל אחר בחתונת בנו , " זוגיתא חיוורתא" - זכוכית לבנה , שהיתה בימיהם כלי יקר מאוד , ושברוה . מחירו הנקוב של אותו כלי היה ארבע מאות זוז , מחיר שנחשב גבוה במיוחד ( לשם השוואה , ב"...
To the book