" כל הדרכים בחזקת סכנה" - אמרו חז"ל . מסופר בתלמוד הירושלמי על האמורא רבי ינאי , שכאשר היה עוזב את עירו בדרכו לעיר אחרת , היה כותב צוואה מחמת הסכנות האורבות בדרך . כבר בחומש בראשית אנו מוצאים , כי כאשר יעקב אבינו נדרש לשלוח את בנימין בנו הקטן יחד עם אחיו מצרימה , הוא מסרב לעשות כן מתוך החשש שמא יקרה לו אסון בדרך , כי השטן מקטרג בשעת הסכנה . לא לחינם קבעו חכמים , שעוברי ימים והולכי מדבריות חייבים לברך ברכת הגומל בהגיעם למחוז חפצם , שכן חייהם היו נתונים בסכנה של ליסטים , של חיות רעות או של סערה בלב ים , ובחסדי שמים הם ניצלו מכל פגע . כאשר מתבוננים בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים בישראל , ונוכחים שמספר ההרוגים בדרכים עולה על מספרם של הנופלים במערכות ישראל , ושמדי שנה בשנה אנו מאבדים מאות אנשים שיצאו מביתם ולא ישובו אליו לעולם - אפשר להבין ביתר שאת את דברי התלמוד במסכת ברכות , שכל היוצא לדרך חייב להתפלל תפילת הדרך . תפילה זו מכילה פנייה לריבונו של עולם , בקשה כי ישמרנו בדרכים . היוצא מן העיר בכל דרך שהיא , היבשה , האוויר או הים , ומגיע למקום שבתי העיר כבר נעלמו מן האופק , עליו לומר את תפילה הד...
To the book