דומה שאין מי שיחלוק על העובדה שאת תפישת המציאות האישית רגשית המקובלת כיום במדעי החברה כשיטת מחקר וכשיטת טיפול שוות ערך לשיטת המחקר המדעי ( המכונה פוזיטיביסטי ) - יש לזקוף לזכות מעמדה המכובד של האסכולה הפנומנולוגית . אפשר לומר כי הפנומנולוגיה ( חקירת התופעות כמו שהן ) זכתה בניצחון ההכרה האקדמיה מכוח הטיעון המשכנע שתפישת מציאות סובייקטיבית ( שאותה נגדיר בהמשך הדברים ) של יחידים או של קבוצות יוצרת אמת חווייתית , אף אם אין היא ניתנת להוכחה אמפירית בעולם הפיזי . ברם , מכאן עולה שאלה חשובה : האם יכול להיות לחוויה הסובייקטיבית האישית תוקף גם ללא זיקה לעולם הפיזי החברתי הסובב ? מתוך ההסכמה בקרב חוקרי החוויה הסובייקטיבית אנו לומדים שחוויה אינה יכולה לצמוח בחלל ריק , שכן היא אמיתית רק מכוח יחסי הגומלין שלה עם העולם הפיזי אובייקטיבי הסובב או מתוך היחסים האינטרסובייקטיביים של בעל החוויה עם אחרים אנושיים . אבי האסכולה הפנומנולוגית , אדמונד הוסרל , ניסח תנאי אינטרסובייקטיבי זה תחת הכותרת , "האני סובייקט" ה"אחר" ו"העולם האינטרסובייקטיבי הטבעי , "סביבי והוא טוען כך : אני קולט את העולם סביבם [ של האוור...
To the book