החי

המרעה והמים הם שני הגורמים המכריעים בחייו של הבדוי . והם הקובעים את הקו האופייני ביותר לאורח חייהם — הנוודות . פתגם בדוי אומר : "אל בדוי בילחק אל מי ואל מרעא" — "הבדוי צמוד למים . "ולמרעה על מים ומרעה יגן הבדוי בחירוף נפש : " תקתלה ענד מאה ומרעאה" " — תהרגהו ליד מימיו . "ומרעהו הבאת מים לשתיה היא אחד התפקידים העיקריים של האשה . המחנה חונה לפעמים במרחק של שעה וחצי , ולעתים גם שלוש , ממעין' מנחל או באר . ובכל יום , בבוקר השכם' יוצאות חבורות בנות עשר או חמש עשרה נשים , ביניהן נערות' כשהפחים על המוריהן . לפעמים הן מובילות את הפחים על גמלים' בלשונם : " רביד . " , ההליכה למעין נקראת : "ווארידאת" ( היורדות ' ( והשיבה : " סאדיראת" ( העולות , או המתקדמות . ( זמן קצר לפני הצהרים הן חוזרות למחנה , המים המובאים מחלקים לאורחים , לסוםת השיך או הבעל' גם לכבשים חולות שנשארו במחנה ולא הלכו עם העדר למרעה , ושארית המים — לארוחת הערב . לפי האומדן נמצאו בידי הבדוים בנגב בשנת 7 ' 000 1954 ראש צאן' 1 , 300 גמלים' 1 ' 500 חמורים' 230 פרדות' 170 סוסים . הצאן — אל עגם . גידול הצאן ממלא תפקיד חשוב במשק הבדוים וה...  To the book